פטריצנקו נ' אריה בע"מ - חברה לבטוח ואח'

פסק דין

רקע

1. בפני תביעת התובע, יליד 14.10.1947, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה מיום 2.7.02, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,תשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפיצויים").

תחילת הדיון חייבה בירור מי מהנתבעים חב כלפי התובע על פי חוק הפיצויים, ונושא זה הוכרע בהחלטת ביהמ"ש מיום 17.9.08 לאחר שמיעת ראיות והגשת סיכומי הצדדים באופן שהתובענה כנגד הנתבעות 1ו-2 נדחתה והנתבעים 3ו-4 נותרו בעלי הדין היחידים של התובע (להלן:"הנתבעים")

מאחר ונותרה במחלוקת שאלת שיעור הנזק הובאו ראיות לעניין זה בשלב מאוחר יותר, לאחריו הוגשו סיכומי הצדדים והכרעת ביהמ"ש תעסוק בעניין זה בלבד.

נכות רפואית ותפקודית

2. המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל") קבע לתובע נכות רפואית בשיעור 100% בעקבות פגיעה ראש קשה שחייבה כריתת שתי האונות הפרונטאליות במוחו. קביעה זו מחייבת את ביהמ"ש מכוח סעיף 6ב' לחוק הפיצויים.

כעולה מסיכומי הצדדים, אין מחלוקת שמצבו התפקודי של התובע אינו מאפשר לו חזרה לעבודה סדירה. יחד עם זאת קיימת מחלוקת באשר לעזרת צד ג' לה נזקק התובע וליתר צרכיו כנכה 100% המוגבל לטעם ב"כ התובע באופן המחייב עזרת זולת מרבית בעוד שהנתבעים סבורים כי נכות התובע הינה נוירו-פסיכולוגית שאינה מגבילה אותו מוטורית מאחר ואינו משותק בגפיו ואינו סובל מחוסר שליטה בסוגרים.

לשם בחינת צרכיו השונים מונתה מטעם ביהמ"ש מומחית בתחום השיקום , ד"ר יבגניה אגרונוב שבדקה התובע בתאריך 28.9.05 ומסרה חוו"ד בתאריך 4.4.06. התייחסות פרטנית לקביעותיה כמו גם לראיות הצדדים באשר להוצאות הנדרשות לשם יישום הנחיות אלה תעשה עפ"י ראשי הנזק השונים ולהלן.

.

הפסד שכר לעבר ופגיעה בכושר ההשתכרות

3. חלקו הצדדים בשיעור השכר שיהווה בסיס שכרו של התובע לעריכת החישוב. לטענת ב"כ התובע יש להעמיד בסיס השר נומינאלית על 5,000 ₪ לחודש, וכשהוא משוערך על סך 5,580 ₪ לחודש ולאחר ניכוי מס על 5,223 ₪. לפי בסיס שכר זה עתר ב"כ התובע להפסדי שכר לעבר ולעתיד עד גיל 67.

הנתבעים מצידם ביקשו להעמיד בסיס השכר על 4,000 ₪ לחודש באשר נושא שיעור השכר אינו מוכח לטעמם כדבעי שכן בעת פציעתו עבד התובע זמן קצר במקום עבודתו ורק חלק מהחודש. אישור המעסיק לשיעור השכר המוסכם לחודש (5,000 ₪) אינו אישור שניתן לסמוך עליו לטעמם שכן המעסיק יכול היה לציין שיעור שכר כפי מיטב הבנתו.

בחינת חומר הראיות מעלה, כי קיים אישור מעביד התובע לשיעור השכר שאמור היה התובע להשתכר בחודש 7/02 הינו 5,000 ₪ (האישור צורף לתצהיר אשת התובע ת/4). שיעור שכר זה נראה לי סביר באשר עסקינן בתובע שהינו בעל השכלה אקדמאית-מהנדס- שלמרות התקופה הקצרה יחסית בישראל, (המשפחה עלתה לישראל בשנת 2001) למד לדבר השפה העברית והחל עבודתו כעוזר מודד, עבודה שבעת ביצועה גם נפצע.

תימוכין נוספים לבסיס שכר זה מהווה אישור המל"ל אודות שיעור הגמלאות החודשי המשתלם לו לתובע ומתייחס לסכומים דומים (ר' אישור המל"ל שצורף לתצהיר אשת התובע).

לפיכך סביר בעיני כי בסיס שכרו של התובע יעמוד על 5,000 ₪ לחודש במועד התאונה. סכום זה משוערך להיום ולאחר ניכוי מס הכנסה עומד על 5,679 ₪.

הפסדי השכר לעבר על בסיס שכר זה במכפלת 88 חודשים ממועד התאונה ועד למועד מתן פסה"ד עומדים על 499,752 ש"ח, ובתוספת ריבית מחצית תקופה 573,015 ש"ח.

לעתיד עד לגיל 67 לפי אותו בסיס שכר יעמוד הפיצוי במהוון על 301,346 ש"ח.

נזק לא ממוני

4. בהיות נכות התובע 100% ובתוספת 76 ימי אשפוז יעמוד הפיצוי לפי המשערכת על 199,254 ש"ח נכון להיום.